בן 30 מפתח תקווה, הייתי בנובה נפצעתי פיזית בגב ובבטן
התחדשו, רפאו וצמחו דרך האירועים המלאי משמעות שלנו.
גלו את האירועים הקרובים:
שברי מרפא הוא בית לאמנים וליוזמות שנולדו מתוך השבר של ה-7 באוקטובר – מרחב שבו יצירתיות, ריפוי ומשמעות נפגשים. המשימה שלנו היא לתמוך בניצולים בדרכם חזרה לפעולה – לא על ידי שחזור מה שהיה, אלא באמצעות בנייה של שגרה חדשה. כאן תוכלו לגלות יוצרים שהפכו כאב למשמעות, לרכוש יצירות מקוריות, לקרוא סיפורים אישיים עוצמתיים, ולהצטרף לקהילה שמרפאת את עצמה – יחד.
קהילת ניצולי נובה וקרבנות ה-7.10.
הנה חלק ממה שאנחנו עושים:
התחדשו, רפאו וצמחו דרך האירועים המלאי משמעות שלנו.
גלו את האירועים הקרובים:
לאחר אישור, נאפשר לסיפור שלך להישמע.
גלו אירועים שמאחדים את הקהילה שלנו – ממפגשי ריפוי ועד סדנאות יצירה ומפגשי זיכרון משותפים.
כל אירוע מעוצב לתמוך, לחבר ולהעצים את הניצולים בדרכם הייחודית קדימה.
הצטרפו אלינו ברגעים של משמעות, התבוננות וכוח מחודש.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטetur אדיפיסינג אליט. אוט אליט טלוס, לוקטוס נק אולאםקורפר מטיס, פולוינאר דפיבוס לאו.
בליל ה-6 באוקטובר, רקדתי תחת הכוכבים בפסטיבל נובה.
מוזיקה, חברים, חופש.
זה הרגיש כמו המקום הכי בטוח על פני האדמה.
בשעה 6:29 בבוקר, העולם שלי התהפך.
טילים.
צרחות.
פאניקה.
רצנו. הטלפון שלי נפלה לי.
לא ידעתי איפה החברים שלי.
לא ידעתי איפה אני.
ואז —
זר למשוך אותי אל רכבו.
הוא צעק: "תיכנס! עכשיו!"
הססתי לשבריר שנייה.
הוא לא.
הוא דרס על הגז.
כדורים נורו על הכביש מאחורינו.
נסענו, מה שנראה כמו שעות בשקט.
מכוסים באבק. מכוסים בפחד.
חיים.
גיליתי מאוחר יותר שכמעט כולם שהגעתי איתם לא שרדו.
אני חושב על הרגע הזה כל יום.
למה אני שרדתי?
למה היה מקום באותו רכב?
למה אני?
הם אומרים שזה היה מזל.
אבל זה מרגיש כבד מזה.
מרגיש כמו אחריות.
לחיות טוב יותר.
לאהוב עמוק יותר.
לדבר בקול רם יותר.
אז אני מספר את הסיפור הזה, לא כי אני רוצה רחמים —
אלא כי אני חייב את זה לאלה שלא חזרו.
שמותיהם.
צחוקם.
חלומותיהם.
הם איתי.
תמיד.
— דוד שלמה
ניצול 7.10